העותר מרצה מאסר של בן 10 חודשים לאחר שהורשע בביצוע עבירות שפורטו בשני אישומים, עבירות של נהיגה בפסילה ללא רישיון, ללא ביטוח ותחת השפעת סם וכן החזקה ושימוש בסם מסוכן, כמפורט באישום הראשון. כמו כן הורשע העותר בעבירות של נהיגה בפסילה ללא ביטוח, כמפורט באישום השני.
ביום 10.11.11 דנה המשיבה מס' 1 (להלן:
"הוועדה"), בבקשת העותר להשתחרר שחרור מוקדם ממאסרו.
הוועדה דחתה את הבקשה, תוך שציינה, כי לאחר עיון בחומר שהוצג בפניה וטיעוני הצדדים, הרי שחרורו המוקדם של העותר הינו בבחינת "שליחת פצצה מתקתקת לכבישים" ולכך היא לא תיתן את ידה.
הוועדה ציינה כי נהיגת רכב כשאדם עושה זאת תחת השפעת סמים, הינה חמורה ועלולה להסתיים בקטל בכבישים.
הוועדה ציינה, כי העובדה שיש בידי העותר תוכנית שיקומית גם אם היא ראויה, אין בה כדי לאיין את המסוכנות הטבועה בו, בפרט נוכח עברו כאשר הורשע בעבר בעבירות סמים, ריצה מאסרים, חלקם בעבודות שירות ואחד מאחורי סורג ובריח, אך לא למד את הלקח וחזר לסורו.
על החלטה זו נסבה העתירה שבפנינו.
בנימוקי העתירה ובטיעוניה לפנינו מציינת ב"כ העותר, כי ההחלטה אינה סבירה ואינה מאזנת נכונה בין המשקל שיש ליתן לעברו של העותר ומאסריו הקודמים לבין מכלול נסיבותיו הפרטניות.
בסעיף 5 לעתירה צויין שהעותר, לכל אורך הדרך, הודה בביצוע העבירה, לקח אחריות תוך שהוא מבין את חומרת העבירות והשלכות מעשיו, וביקש לתקן את דרכיו תוך שהוא מבין כי יש וייעזר בגורם שלישי ומקצועי.
עוד צויין כי נוכח תקופת המאסר הקצרה, יחסית, לא שולב העותר במסגרת רש"א והוא פנה לעמותת אלאמל, אשר גיבשה עימו תוכנית לטיפול קבוצתי, טיפול פרטני, בדיקות שתן לגילוי סמים ומסגרת תעסוקתית.
נטען, כי הוועדה שקטה כאשר לא נתנה משקל לעובדה שמדובר במאסר הארוך משמעותי של העותר וכי מדובר במי שמציג בפעם הראשונה תוכנית טיפולית שיש בה כדי לאיין ממסוכנותו. ולבסוף הפנתה ב"כ העותר לגילו של העותר, כבן 50 נשוי ואב ל- 5 שמאס בדרך הפלילית.
ב"כ המשיבים מתנגדת לקבלת העתירה ומפנה לנסיבות ביצוע העבירות: מדובר במי שניהל הוכחות, הורשע בסדרת עבירות חמורות, הוא פסול לנהיגה על ידי המכון הרפואי לבטיחות בדרכים ונהג כשהוא תחת השפעת סם מסוכן, ביצע את עבירת הסמים כשעונש מאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו והתנהגות זו מלמדת על מסוכנות זועקת.
עוד הפנתה ב"כ המשיבים לעברו הפלילי והתעבורתי של העותר. לחובתו 7 הרשעות קודמות פליליות וכן 72 הרשעות תעבורה, לרבות עבירות בטיחות חמורות.
באשר לעולה מגורמי הטיפול, ציינה ב"כ המשיבים, כי העותר טען בפני העובדת הסוציאלית, כי מדובר בשימוש ספורדי בסמים, וזאת בשונה מההמלצה של עמותת אלאמל לטיפול בו כמי שמכור לסמים וכן בשונה מאמירתו שלו בפני השוטר, עובר למעצרו, כי הוא נוטל סמים מזה 20 שנה.
עוד הפנתה ב"כ המשיבים לאמור בדו"ח של מרכז אלאמל, לפיה העותר הינו נורמטיבי, ללא דפוסי התנהגות ודפוסי חשיבה עבריינים, אמירה שאינה עולה עם עברו הפלילי.
לסיום מציינת ב"כ המשיבים, כי החלטת הוועדה הינה סבירה, מושתתת על שיקולים ראויים ואין מקום להתערב בה.
לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ועיינו במסמכים, שוכנענו כי אין מקום להתערב בהחלטת הוועדה אשר שקלה את כל השיקולים הרלוונטיים ואף הניחה לטובתו של העותר, כי התוכנית השיקומית שהציג הינה ראויה.
מסוכנותו של העותר נלמדת, כפי שבצדק קבעה הוועדה, מהעבירות בהן הורשע, נסיבות ביצוען ועברו הפלילי והתעבורתי.
העותר אשר נהג ברכב בשתי הזדמנויות שהוא פסול מלנהוג, ובאחת מן ההזדמנויות תחת השפעת סמים, כשעונש מאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו בגין עבירת סמים, וכשריצה בעבר הרחוק מאסר בכליאה וכן ריצה מאסר בעבודת שירות - כל אלה מעידים על מסוכנותו. לכך יש להוסיף את עברו הפלילי, הכולל 7 הרשעות קודמות ועברו התעבורתי הכולל 72 הרשעות קודמות, חלקן בעבירות מהותיות שעניינן נהיגה ללא רישיון, נהיגה במהירות, חציית שטח הפרדה, נהיגה בקלות ראש ועוד.
בנוסף, בניגוד לאמור בסעיף 5 לעתירה, העותר ניהל הוכחות והורשע רק לאחר שמיעת הראיות. העותר טען גם בפני העובדת הסוציאלית לאחר גזר הדין, כי לא ידע כי הוא פסול לנהיגה.